מיקום השליה

דוקטור, למה חשוב מיקום השליה בהיריון?

מאת: ד"ר גדי ליברטי

לשם מה זקוק העובר לשליה?

במהלך ההיריון גדל העובר ומתפתח ברחם האימהי, וככל יצור חי הוא זקוק למזון ולחמצן.

המזון משמש להפקת אנרגיה בתאי הגוף השונים ובנוסף הוא משמש לאבני בניין לאיברי הגוף הגדלים.

החמצן מאפשר לתאי הגוף הפקת אנרגיה איכותית ויעילה יותר והוא חיוני לתפקודם.

ללא אספקה מתמדת של מזון וחמצן לתאים, הם לא יוכלו להתקיים! לאחר הלידה התינוק אוכל דרך הפה ונושם את האוויר שסביבו.

במעיים שלו הוא סופג לדם את המזון המעוכל שאכל, ובראות שלו הוא סופג לדם את החמצן מהאוויר שנשם.

עם זרם הדם, מתפזרים המזון והחמצן לכל תאי הגוף.

העובר לעומת התינוק, נמצא בחלל הסגור של הרחם ואין לו שם לא מזון לאכול ולא חמצן לנשום, אם כן, כיצד הוא מצליח להתקיים?  בדיוק לשם כך העובר זקוק לשליה!

כיצד מחובר העובר לשליה?

לשליה צורה עגולה ושטוחה, והיא צמודה לאחת מדפנות הרחם.

העובר "שוחה" במי השפיר שסביבו והוא מחובר לשליה בחבל הטבור.

אם העובר היה יכול להבחין במתרחש סביבו בתוך הרחם, הוא היה רואה את דפנות הרחם מקיפות אותו מכל עבר.

על אחת מהדפנות הוא היה מבחין בשליה הדבוקה אליה, שצורתה כמו פיתה עבה.

סביבו הוא היה רואה את חבל הטבור צף במי השפיר, שמצדו האחד מחובר לטבור שלו ומצדו השני מתחבר למרכז השליה.

עובר עם שלייה

שני מחזורי דם נפרדים זורמים לשליה

אל השליה זורם דם משני מקורות שונים. מצד אחד זורם אליה הדם המגיע מהעובר ומהצד השני זורם אליה הדם המגיע מהאם.

חשוב להדגיש שהדם של העובר איננו הדם של האם ולמרות ששניהם זורמים לשליה, אין בה ערבוב בין שני הדמים.

העובדה היא, שסוג הדם של האם שונה בד"כ מסוג הדם של ילדיה, ולאחים שונים בני אותה האם יש בדרך כלל סוגי דם שונים. 

לשליה יש שני צדדים הצד העוברי והצד האימהי.

הצד העוברי פונה לכיוון החלל הפנימי של הרחם בו נמצא העובר, ואילו הצד האימהי דבוק לדופן הרחם של האם.

אל הצד העוברי של השליה, זורם מהעובר הדם העוברי דרך שני העורקים שבחבל הטבור, והוא חוזר חזרה מהשליה לעובר דרך וריד אחד בלבד (סך הכל 3 כלי דם בחבל הטבור).

מהצד האימהי של השליה זורם הדם האימהי, שמגיע לשליה דרך העורקים המזינים את הרחם.  

גם הדם העוברי וגם הדם האימהי נכנסים מפני השטח של השליה לעומק השליה ולמרות זאת כל אחד נשאר בנפרד בחלק שלו.

מה כן עובר בין הצד האימהי לצד העוברי בשליה?

על מנת למנוע את הערבוב בשליה בין דם העובר לדם האם, ישנם קרומים דקים מאוד המפרידים בין שתי מערכות הדם.

הפטנט הגדול של השליה הוא שלמרות ההפרדה הזאת, הקרומים בשליה כן מאפשרים מעבר של חומרים וחלקיקים מסוימים דרכם.

בדרך זו מתאפשר מעבר של מזון וחמצן מדם האם לדם העובר.

זו הסיבה שלמרות שהעובר נמצא בחלל הסגור של הרחם, הוא מצליח לחיות ולהתפתח שם.

יוצא מדברינו שהמזון שהאימא אוכלת והחמצן שהיא נושמת, עוברים לעובר דרך השליה, וללא השליה לא היה יכול העובר להתקיים!  

בנוסף לתפקיד השליה באספקת המזון והחמצן לעובר, השליה מאפשרת גם פינוי של תוצרי לואי בכיוון ההפוך – מדם העובר לדם האם. כמו כן, השליה מפרישה הורמונים הנחוצים להתפתחות ההיריון, מגינה על העובר מפני חומרים מזיקים ומפני זיהומים ועוד.

עם סיום ההיריון ויציאת העובר מהרחם, מסיימת השלייה את תפקידה ומספר דקות לאחר לידת העובר, נפרדת השליה מדופן הרחם ונפלטת החוצה.

ומה תפקיד הטבור של האמא בהיריון?

כאן המקום לציין שכשהאם ההרה מביטה למטה, היא רואה במרכז הבטן הגדלה שלה את הטבור שלה.

אבל שלא נתבלבל, לטבור הזה אין כל תפקיד ואין כל קשר להיריון המתפתח כעת ברחמה.

הטבור שלנו רק מזכיר לנו שגם אנחנו פעם היינו עוברים ברחם של האימא שלנו, ושגם החיים שלנו היו תלויים פעם בחיבור של הטבור הזה לשליה…

מי גדל מהר יותר השליה או העובר?

השליה מתפתחת וגדלה במקביל לגדילת העובר, אך העובר גדל בקצב מהיר הרבה יותר מהשליה.

ככל שהיריון מתפתח, היחס בין גודל השליה לגודל העובר הופך להיות קטן יותר.

כך למשל, סביב שבוע 10 שוקלת השליה פי 3 ממשקל העובר ובשבוע 20 היחס כבר הפוך והעובר שוקל כפול ממשקל השליה.

בלידה בשבוע 40, משקל השליה הממוצע הוא כחצי ק"ג ומשקל העובר כבר גדול פי 7 ממשקל השליה!

כיצד נקבע מיקום השליה?

ההיריון מתחיל עם הפריית הביצית מהזרע והוא משתרש בדופן הרחם כשבוע לאחר מכן.

כבר יומיים קודם להשרשה, מתחילה להיווצר השליה במקביל להיווצרות העובר.

השליה גדלה מחוץ לגוף העובר והעובר מחובר אליה בחבל הטבור.

מיקום השרשת השליה נקבע באופן אקראי לפי מיקום ההשרשה של ההיריון בדופן הרחם.

כיוון שמיקום ההשרשה הוא אקראי,  אין קשר בין מיקום שליה בהריון אחד של אישה למיקומה בהיריון אחר שלה.

בכל היריון השליה יכולה להיות דבוקה לדופן אחר של הרחם, באותה מידה שהיא יכולה להיות דבוקה לאותה הדופן של ההיריון הקודם.  

כ- 47 אחוז מהשליות ממוקמות בדופן הקדמית של הרחם (שליה קדמית) וכ- 47 אחוז מהשליות ממוקמות בדופן האחורי של הרחם (שליה אחורית).

כשלושה אחוזים מהשליות ממוקמות בחלק העליון של הרחם שנקרא הפונדוס (שליה פונדאלית), וכשני אחוזים מהשליות ממוקמות בדפנות הצדדיות של הרחם – הימנית או השמאלית (שליה לטראלית).  

האם יש משמעות למיקום השליה? ובכן, מסתבר שכן.

שליה קדמית ותחושת תנועות העובר

כמעט חצי מהשליות הן שליות קדמיות. כיוון שהשליה הקדמית מפרידה בין דופן הבטן לעובר עצמו, נשים עם שליות קדמיות יכולות להרגיש פחות טוב את תנועות העובר מנשים עם שליה במיקום אחר.

בהתאם לכך, נמצא כי נשים עם שליה קדמית פונות לרופא בתלונה של ירידה בתחושות עובר פי 2 יותר מנשים עם שליות במיקום אחר.

כמו כן, נשים עם שליה קדמית יחלו להרגיש את תנועות העובר כשבוע מאוחר יותר מנשים עם שליה אחורית.

עובר

שליה קדמית ואיכות ההדמיה באולטרסאונד

השלכה נוספת לשליה קדמית היא שאיכות ההדמיה של העובר באולטרסאונד יכולה להיפגע.

הסיבה לכך היא שעל מנת לייצר את התמונה, מכשיר האולטרסאונד שולח גלי קול מהחלק החיצוני של בטן האישה.

הגלים הללו חודרים דרך כל האיברים והרקמות שבדרך, עד שהם פוגעים בגוף העובר.

מהעובר הם מוחזרים חזרה למכשיר האולטרסאונד ושם הם מתורגמים לתמונה.

במצב של שליה קדמית, המעבר דרך רקמת השליה הצפופה יחסית, משבש ברמה זו או אחרת את גל הקול.

כתוצאה מכך, הגל המשובש מתורגם לתמונה משובשת עם איכות ורזולוציה נמוכה יותר.

במצב של שליה קדמית בו איכות התמונה יורדת באופן משמעותי, אנחנו "מציצים" עם האולטרסאונד מצדי השליה השונים ונעזרים בעובדה שהעובר משנה את המיקום שלו במהלך הבדיקה.   

שליה קדמית בהיריון לאחר ניתוח קיסרי

לשליה קדמית יכולה להיות משמעות אצל חלק קטן (!) מהנשים שעברו בעבר לידה בניתוח קיסרי.

החתך בניתוח מבוצע בד"כ בחלקו התחתון של דופן הרחם הקדמית.

האזור הזה על הרחם נשאר עם צלקת והוא לעולם לא ישוב להיות במצב שהיה לפני הניתוח.

ברחם ללא צלקת, ישנו מנגנון של "תקשורת" בין השליה לשריר הרחם, המגביל את עומק חדירת השליה לחלקה השטחי בלבד של הדופן.

החדירה השטחית הזו, מאפשרת לשליה להיפרד מהרחם לאחר לידת התינוק ולא להישאר דבוקה לדופן.

הבעיה היא שבדופן מצולקת כמו לאחר ניתוח קיסרי, המנגנון להגבלת עומק חדירת השליה יכול להיפגע.

במקרה כזה יש סיכון שהשליה תישאר נעוצה בדופן הרחם ולא תיפרד ממנו לאחר הלידה.

כיוון שמנגנון עצירת הדימום מהרחם לאחר הלידה תלוי בהתכווצות הרחם, אם השליה תישאר בתוך רחם הוא לא יוכל להתכווץ לגמרי.

במקרה כזה קיימת סכנת דימום משמעותי היכול לסכן את שלום האישה.

לכן, בבדיקת אולטרסאונד בהיריון אצל אישה שבעברה לידה בניתוח קיסרי, הדגמה של שליה קדמית ונמוכה המכסה את אזור הצלקת על הרחם, דורשת תשומת לב.  

במקרה כזה צריך לוודא שאין סימני חדירה של השליה לעומק הדופן.

בכל מקרה צריך לזכור ששכיחות מצב זה הוא נמוך יחסית, וברוב במקרים של שליות קדמיות ונמוכות לאחר ניתוח קיסרי השליות לא יהיו נעוצות. הסיכון לשליה חודרת לאחר ניתוח קיסרי בודד הוא עד 3%, אך הוא עולה ככל שמספר הניתוחים הקיסריים הקודמים בעבר גדול יותר.

חשוב לדעת, שגם במקרה של שליה נעוצה, קיימת דרך רפואית יעילה להתמודד עם המצב.

זה בתנאי שנעשתה אבחנה באולטרסאונד עוד לפני הלידה, ונעשו ההכנות הנדרשות לקראת לידה בניתוח קיסרי מתוכנן.

שליות צדדיות ופונדאליות

כפי שציינו, מיעוט השליות הן שליות צדדיות או כאלו הנמצאות בחלקו העליון של הרחם (פונדאליות).

ברוב המקרים אין משמעות למיקום של השליות האלו ביחס לשליה אחורית למשל.

מכל מקום באופן יחסי, לנשים עם שליות צדדיות ופונדאליות יש קצת יותר לידות מוקדמות, משקלי לידה קטנים, ירידת מים שהקדימה את הצירים ורעלת הריון .

גם אז השכיחות שזה יקרה היא נמוכה יחסית – סביב 5%.

לנשים עם שליות צדדיות או פונדאליות יש גם סיכון קצת יותר מוגבר לעובר עם מצג עכוז במועד  הלידה, אבל גם כאן למעלה מ 90% מהעוברים יהיו במועד במצג ראש.

שליה אחורית

 שליה אחורית היא למעשה השליה עם הכי פחות משמעויות. מרגישים יחסית את תנועות העובר יותר מוקדם, הדמית האולטרסאונד עם פחות הפרעות ואיכות יותר טובה, אין לנו התלבטויות של חדירה לצלקת באישה לאחר ניתוח קיסרי, ובאופן יחסי יש פחות סיבוכים מילדותיים.

שתי שליות לעובר אחד?

במקרים נדירים השליה יכולה להיות מחולקת לשני חלקים נפרדים המחוברים ביניהם בכלי דם. שליה זו נקראת – "בי-לובטה" שפירושו – "בעלת שתי אונות".

היא יכולה להיות קדמית ואחורית, פונדאלית וימנית או כל צירוף אחר.

חשוב לאבחן מצב זה בבדיקת האולטרסאונד עוד לפני הלידה, כיוון שייתכן שלאחר לידת העובר תיפלט החוצה רק אונה אחת ואילו השנייה תישאר ברחם ותגרום לדימום.

סכנה נוספת היא שכלי דם שמחבר בין שתי האונות ישב מעל לפה הפנימי של צוואר הרחם מצב הנקרא "וואזה פרוויה" ובעברית – כלי דם מקדים.

במצב זה, פתיחת הצוואר בזמן הלידה יכולה להביא לקריעה של כלי הדם שבו זורם דם עוברי.

זהו מצב נדיר ביותר אך מסוכן מאוד לעובר, שכן הוא יכול לאבד כמות דם משמעותית בפרק זמן קצר.

לכן, בכל מצב של שלייה בעלת שתי אונות, יש לשלול באולטרסאונד מצב של כלי דם מקדים.

אם אובחן כלי דם כזה, יש להימנע מלידה נרתיקית, ועל האישה ללדת בניתוח קיסרי מתוכנן עוד לפני התפתחות צירים.

שליית פתח

פחות מאחוז אחד מהשליות במועד הלידה ממוקמות בחלק התחתון של הרחם ומכסות את הפה הפנימי של צוואר הרחם.

צוואר הרחם הוא למעשה הפתח של הרחם ולכן השליה במיקום זה נקראת שליית פתח.

עם זאת, במיעוט המקרים שלית הפתח יושבת בצורה מלאה על החלק התחתון של הרחם, ואז היא נקראת "שליית פתח מרכזית".

למעשה רוב שליות הפתח הן שליות קדמיות, אחוריות או צדדיות, שרק החלק התחתון שלהם מכסה את הפה הפנימי של צוואר הרחם.

במצב זה הן נקראות שלית פתח קדמית, שלית פתח אחורית או שליית פתח צדדית.

קיימות שתי בעיות עיקריות במקרה של שליית פתח.

האחת היא שהאזור שמעל לצוואר הרחם הוא פחות יציב ואם השליה מכסה אותו, יש יותר סיכון לדימום כתוצאה מהיפרדות שליה באותו אזור.

לכן במקרים אלו, הנשים נדרשות להימנע ממאמצים גופניים ולהיות ערניות למצב של הופעת דימום נרתיקי.

הבעיה השנייה היא שהעובר צריך לעבור בלידה דרך צוואר הרחם, ואם הפתח חסום בשליה, הלידה צריכה להיות בניתוח קיסרי.

שליה גבולית - מרגינאלית

קיים מצב ביניים של שליה גבולית (מרגינלית), שבו החלק התחתון שלה לא מגיע לצוואר הרחם אך הוא נמצא יחסית קרוב אליו – במרחק של פחות מ- 2 ס"מ ממנו.

כיוון שחלקה התחתון של שליה גבולית ממוקם בחלקו הנמוך של הרחם, היא מכונה גם "שליה נמוכה".

במצב רגיל השליות ממוקמות במרחק גדול יותר משני סנטימטרים מהפה הפנימי של צוואר הרחם, ואז הן מכונות "שליות גבוהות".

במקרה של שליות נמוכות, קיים סיכון גבוה יותר לדימום במהלך לידה נרתיקית עם פתיחת צוואר הרחם – ויש לקחת דבר זה בחשבון לפני הלידה כדי לשקול את אופן הילוד.

איך שליה נמוכה עולה למעלה?

בחלק גדול מהמקרים, שליה שהייתה נמוכה או שליית פתח בתחילת ההיריון, "עולה" למעלה והופכת להיות שליה גבוהה בהמשך ההיריון.

בהתאם לכך, השכיחות של שליית פתח באמצע ההיריון הוא 1 ל- 50 ואילו במועד ההיריון השכיחות כבר תהיה רק 1 ל- 250.

כיצד מסתדרת "עליית" השליה עם העובדה שהשליה דבוקה לדופן הרחם? כדי להבין זאת נדמיין בלון שמצויר עליו ציור.

הציור נמצא במקום קבוע על הבלון, ובכל זאת כאשר אני מנפח את הבלון, הציור מתרחק מהפה שלי בשל מתיחת הבלון מכיוון הפנים שלי החוצה.

דבר דומה קורה לרוב השליות הנמצאות בתחילת ההיריון במיקום נמוך ברחם.

כיוון שבמהלך ההיריון הרחם גדל ומתפתח כלפי מעלה, החלק של הרחם אליו מחוברת השליה גם הוא עולה כלפי מעלה. החלק התחתון של הרחם גם כן הולך ונמתח, וכתוצאה מכך השליה הולכת ומתרחקת כלפי מעלה מהפתח של הרחם.  

זאת הסיבה שרק 20 אחוז מהשליות שבחצי הראשון להיריון היו שליות פתח, יישארו שליות פתח גם במועד של הלידה.

לכן, אם ראינו בסקירת המערכות שליית פתח או שליה נמוכה, חשוב מאוד לעקוב אחרי זה, אך רוב הסיכויים שבמועד הלידה השליה כבר תהייה גבוהה.  

לסיכום

למיקום השליה ברחם יש משמעות הן מבחינת התחושות של האישה, הן מבחינת אופן ניהול ההיריון והן לקביעת צורת הילוד. 

הגדרת מיקום השליה בבדיקת האולטרסאונד, מכתיב את אופן המעקב אחר האישה ההרה במהלך ההיריון. 

איתור מוקדם של השרשה חריגה של השליה, הוא מפתח למניעת סיבוכים אפשריים והדרך להגיע ללידת תינוק בריא לאמא בריאה. 

Call Now Button
WhatsApp chat